בעייתנו הראשונה היא לקבל את נסיבות חיינו בהווה כפי שהן, לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולקבל את האנשים סביבנו כפי שהם. פירושו של דבר לאמץ ענווה מציאותית, שבלעדיה לא ניתן אפילו להתחיל בהתקדמות של ממש. בהיעדרה יהיה עלינו לחזור פעם אחר פעם לנקודת מוצא לא מחמיאה זו. זהו תרגול בקבלה, שביכולתנו ליישם מדי יום לתועלתנו.
בתנאי שנקפיד להימנע מלהפוך סקירות מציאותיות אלה של נסיבות חיינו לצידוקים לא מציאותיים לאדישות או לתבוסתנות מצדנו, יהיה ביכולתן להפוך לבסיס היציב שניתן לבסס עליו יציבות רגשית ועל-כן צמיחה רוחנית.
כפי שביל רואה זאת, עמוד 44
כשאני מתקשה לקבל אנשים, מקומות או אירועים, אני חוזר לפסקה זו, והיא מקלה על פחדים נסתרים רבים החבויים ביחסיי עם אנשים אחרים, או על מצבים שהחיים מזמנים לי. מחשבה זאת מאפשרת לי להיות אנושי ולא מושלם, ולהשיב לעצמי את השקט הנפשי.