היתה זאת שנת .A.A השנייה… חבר חדש הופיע באחת מאותן קבוצות… במהרה התברר שמצבו נואש, ושיותר מכול הוא שואף להחלים. אבל, אמר, האם תתירו לי להצטרף לקבוצתכם? ייתכן שלא תרצו בי ביניכם, מכיוון שאני קורבן של התמכרות נוספת, שהתדמית שלה גרועה עוד יותר משל האלכוהוליזם.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמוד 141
הגעתי אליכם – בת זוג, אם, אישה, שנטשה את בעלה, את ילדיה, את משפחתה. הייתי שיכורה, מכורה לכדורים, חסרת ערך. אך איש מבינכם לא מנע ממני אהבה, דאגה ותחושת שייכות. היום, בחסד אלוהים ואהבת הספונסר הטוב וקבוצת הבית שלי, ביכולתי לומר שבאמצעותכם, חבריי אלכוהוליסטים אנונימיים, אני רעיה, אם, סבתא ואישה. מפוכחת. חופשיה משימוש בכדורים. אחראית.
ללא כוח עליון שמצאתי בתכנית היו חיי חסרי משמעות. אני מלאה הכרת תודה על כך שאני חברה ותיקה באלכוהוליסטים אנונימיים.