רחמים עצמיים הם מהפגמים המאמללים והמְכַלִים ביותר שאנו מכירים. הם חוסמים כל התקדמות רוחנית, ועלולים לנתק כל תקשורת יעילה עם חברינו, בשל דרישות מופרזות המלוות אותם, לתשומת לב ולאהדה. זוהי צורה בכיינית של קדוּשָה מעוּנָה, שאיננו יכולים להרשות לעצמנו.
כפי שביל רואה זאת, עמוד 238
הנחמה הכוזבת שברחמים העצמיים מגוננת עליי מפני המציאות רק לרגע ואז תובעת, כמו סם, שאגדיל את המינון. אם אכנע, הדבר עלול להחזיר אותי לשתייה. מה ביכולתי לעשות? תרופת-נגד בטוחה היא להפנות תשומת לב, גם אם בהתחלה רק מעטה, כלפי אחרים שאינם ברי-מזל כמוני, ומוטב אלכוהוליסטים אחרים. באותה מידה שבה אני מזדהה אִתם הזדהות פעילה, פוחת הסבל הגדול שלי עצמי.