תוכן הפוסט: יתר על כן, כיצד נשלים עם מה שנראה ככישלון, או עם מה שנראה
כהצלחה? הנוכל כעת לקבל אותם ולהסתגל אליהם ללא ייאוש או
יוהרה? האם אנו מסוגלים לקבל עוני, חולי, בדידות וּשכ ו ל באומץ
ובשלווה? האם נוכל להסתפק באופן קבוע בהישגים הצנועים יותר,
אך לעתים עמידים יותר, בשעה שההישגים הבוהקים והנוצצים יותר
נמנעים מאתנו?
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות עמ׳ 112
אחרי שמצאתי את .A.A והפסקתי לשתות, עבר זמן-מה בטרם
הבנתי מדוע בנוי הצעד הראשון משני חלקים: הראשון – חוסר
האונים שלי מול האלכוהול, והשני – אובדן השליטה על חיי. כמו-כן
האמנתי במשך זמן רב, שכדי להיות מכוּונן אל שנים עשר הצעדים,
מספיק ״שאשׂא מסר זה לאלכוהוליסטים״. אבל בכך האצתי את
הדברים. שכחתי שקיימים שנים עשר צעדים ושגם בצעד השנים
עשר יש יותר מחלק אחד. לבסוף למדתי שהכרחי ש"איישׂם עקרונות
אלה" בכל תחומי חיי. כשאני עושה את כל הצעדים ביסודיות, לא
רק שאני נשאר מפוכח ועוזר למישהו אחר להגיע למפוכחות, אלא
אף הופך את קשיי בחיים לשמחת חיים.