אני מנסה להיאחז בכל כוחי בידיעה, שבלב מלא אסירות תודה אין מקום ליהירות. כשהלב גדוש אסירות תודה הוא יוצר אהבה, הרגש הנעלה ביותר שנוכל לחוש אי-פעם.
כפי שביל רואה זאת, עמוד 37
הספונסר שלי אמר לי שעליי להיות אלכוהוליסט אסיר תודה ושתמיד תהיה לי גישה של אסירות תודה – שהיא המרכיב הבסיסי של הענווה, שהענווה היא המרכיב הבסיסי של האנונימיות ושהאנונימיות היא הבסיס הרוחני של כל מסורותינו, להזכירנו לעולם שהעקרונות קודמים לאישיות. בעקבות הדרכה זו אני מתחיל כל בוקר בכריעה על ברכיי, מודה לאלוהים על שלושה דברים: שאני חי, שאני מפוכח ושאני חבר באלכוהוליסטים אנונימיים. ואז אני מנסה לחיות מתוך גישה של אסירות תודה וליהנות לגמרי מעוד עשרים וארבע שעות בדרך החיים של .A.A. .A.A אינה דבר שהצטרפתי אליו; היא דבר שאני חי.