תוכן הפוסט: היינו כאותו מחפש זהב כחוש, שחגורתו מהודקת למותניו, לאחר
שהגיע לפַת הלחם האחרונה, כשלפתע הִ כּה ה מכּוש שלנו בזהב.
שִמחתנו על ששוחררנו מחיים של תסכול לא ידעה גבולות. אבא חש
שגילה דבר טוב יותר מזהב. תחילה הוא עלול לנסות לשמור את
האוצר לעצמו. אולי לא יִ ראֶה מיד שבקושי רק שרט מכרה זהב עצום
שיניב לו רווחים, רק אם יחפור בו במשך כל חייו ויקפיד למסור את
התוצרת כולה.
אלכוהוליסטים אנונימיים, עמ׳ 128-129
כאשר אני משוחח עם חבר חדש ב-.A.A, מביט בי עברי ישירות
בפניי. אני רואה את הכאב באותן עיניים מלאות תקווה, אני מושיט
את ידי, ואז מתרחש הנס: אני מחלים. בעיותיי נעלמות, כשאני
מושיט את ידי לנשמה מרעידה זאת.