תוכן הפוסט: מיום היווסדה לא התפלגה .A.A בשל נושא משמעותי שהיה שנוי
במחלוקת. כמו כן, מעולם לא נקטה אחוותנו בציבור עמדה בשאלה
כלשהי בעולם רווי מאבקים זה. אלא שמעלה זו לא נרכשה עם הזמן.
ניתן כמעט לומר שנולדנו אִ תה… "כל עוד איננו מתווכחים בעניינים
אלה בינינו, ודאי שלעולם לא נעשה זאת בציבור.״
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמ׳ 176
האם אני זוכר שיש לי זכות לדעותיי, אבל שהאחרים אינם חייבים
להיות שותפים להן? זוהי הרוח של ״חיה ותן לחיות״. תפילת
השלווה מזכירה לי, בעזרת אלוהים, ״לקבל את הדברים שאין
ביכולתי לשנותם״. האם עדיין אני מנסה לשנות אחרים? וכשאני
מגיע ל״אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי״, האם אני זוכר
שדעותיי הן שלי, ודעותיך הן שלך? האם עדיין אני פוחד להיות אני
עצמי? כשזה מגיע ל״תבונה להבחין בין השניים״, האם אני זוכר
שדעותיי נובעות מניסיוני שלי? אם אני נוקט בגישה של "יודע כל",
האם אינני מעורר בכך מחלוקת במתכוון?