כשבוחנים את מלוא משמעותו של הצעד השנים עשר, הרי שלמעשה הוא עוסק באותה אהבה שאין לה תג מחיר.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמוד 106
כדי להתחיל לעשות את הצעד השנים עשר היה עליי לעבוד על כנות והגינות וללמוד לפעול בענווה. נשיאת המסר היא נתינת עצמי במתנה, ולא משנה כמה שנות מפוכחות עומדות לרשותי. חלומותיי עשויים להתגשם. אני מבסס את מפוכחותי כשאני חולק במה שקיבלתי ללא תמורה. כשאני מביט לאחור אל התקופה שבה החלה החלמתי, הרי שכבר אז היה זרע של תקווה, שאוכל לעזור לשיכור אחר לשלוף את עצמו מביצת האלכוהול. שאיפתי לעזור לשיכור אחר היא המפתח לבריאותי הרוחנית. אך לעולם איני שוכח שאלוהים הוא שפועל דרכי. אני רק כלי בידיו.
גם אם האחר אינו מוכן, זו הצלחה, כי המאמץ שלי למענו עוזר לי להישאר מפוכח ולהתחזק. לפעול, לעולם לא להתעייף או להרפות בעבודת הצעד השנים עשר שלי, זהו המפתח. אם ביכולתי לצחוק היום, אל-לי לשכוח את הימים בהם בכיתי. אלוהים מזכיר לי שביכולתי לחוש חמלה!