אבל האם מתן אמון דורש מאִתנו להתעלם ממניעי הזולת או ממניעינו-אנו? כלל וכלל לא; זה יהיה טיפשי. מובן שעלינו להעריך מהי סכנת הפגיעה ומהו פוטנציאל הטוב בכל אדם שבו אנו מתכוונים לתת אמון. בדיקה אישית כזאת תגלה מהי מידת האמון שעלינו לתת בכל מצב נתון.
כפי שביל רואה זאת, עמוד 144
איני קורבן של אחרים, אלא של ציפיותיי, בחירותיי וחוסר כנותי. כשאני מצפה מאחרים שיהיו מה שאני רוצה שיהיו ולא מי שהם, כשאינם עונים על הציפיות שלי, אני נפגע. כשבחירותיי מתבססות על אנוכיות, אני מוצא את עצמי בודד וחשדן. לעומת זאת, כשאני נוהג בכנות בכל תחומי חיי, אני נעשה בטוח בעצמי. כשאני בוחן את מניעיי ונוהג ביושר ובאמון, אני מודע לסכנת הפגיעה הטמונה בכל מצב, וכך ביכולתי להימנע ממצבים מזיקים.