אבל תחילה עלינו לרצות באור השמש. רק מעט יכול לצמוח בחשיכה. המדיטציה וההרהורים הם צעדינו אל האור.
כפי שביל רואה זאת, עמוד 10
לפעמים אני חושב שאין לי זמן לתפילה והרהורים, ושוכח שבעבר מצאתי תמיד זמן לשתות. ניתן לְפַנוֹת זמן לכל דבר שברצוני לעשות, אם ארצה בו מספיק. כשאני מתחיל בשגרה של תפילה והרהורים, זה רעיון טוב לתכנן להקדיש לכך זמן-מה. בבוקר אני קורא דף מהספרים של אחוותנו ובלילה אומר: ״תודה לך, אלוהים", כשאני שוכב לישון. כשהתפילה הופכת להרגל, אני מקדיש לה יותר זמן, מבלי לשים לב אפילו שפלשה אל תוך יומי העמוס. אם אני מתקשה בתפילה אני פשוט חוזר אל תפילת האל, כיוון שהיא באמת כוללת הכול. אז אני חושב על מה ביכולתי להיות אסיר תודה ואומר מילת תודה.
איני צריך להסתגר בארון כדי להתפלל. אני יכול לעשות זאת אפילו בחדר מלא אנשים. אני פשוט מרחיק עצמי נפשית לרגע. ככל שתרגול התפילה נמשך, כך אני מגלה שאין לי צורך במילים, כי אלוהים יכול לשמוע את מחשבותיי בָּדממה, והוא אכן עושה זאת.