"ביקשנו את הגנתו"

ביקשנו את חסותו בכל מאודנו.


אלכוהוליסטים אנונימיים, עמוד 59

לא יכולתי לנהל את חיי בעצמי. ניסיתי דרך זאת ונכשלתי. חטאי המוחלט גרר אותי מטה אל שפל המדרגה, ואז, משאיבדתי את היכולת לתפקד, השלמתי עם העובדה שאני זקוק נואשות לעזרה. הפסקתי להילחם ונכנעתי לחלוטין לאלוהים.


רק אז התחלתי לצמוח! אלוהים סלח לי. זה היה ודאי כוח עליון שהציל אותי, כי הרופאים הטילו ספק באפשרות שאשרוד. כעת סלחתי לעצמי ואני נהנה מחופש שלא חוויתי מעולם. פתחתי את לבי ואת מחשבתי בפניו. ככל שאני לומד יותר, כך אני יודע פחות – זו עובדה המביאה לידי ענווה – אבל אני רוצה בכנות להמשיך להתפתח. אני נהנה משלווה, אבל אך ורק כשאני מוסר לחלוטין את חיי לידי אלוהים. כל עוד אני כן עם עצמי ומבקש את עזרתו, אני יכול להמשיך בקיום מספק זה.


רק להיום אני שואף לחיות את רצונו למעני – פיכחון.


אני מודה לאלוהים על כך שביכולתי לבחור היום שלא לשתות.


היום, החיים יפים!