…לאחר שבחנו בכנות אחדים מפגמים אלה, דנו בהם עם אדם נוסף ונעשינו נכונים שיוסרו, אז מתחילה חשיבתנו אודות הענווה לקבל משמעות נרחבת יותר.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמוד 74
כאשר מתעוררים מצבים שהורסים את שלוותי, מניע אותי הכאב לעִתים קרובות לבקש מאלוהים לראות בבהירות את חלקי במצב. אני מודה בחוסר האונים שלי ומתפלל בענווה לקבל אותו. אני מנסה לראות כיצד תרמו פִּגמי אופיי למצב. האם הייתי קצר רוח? האם הייתי בלתי סובלני? האם התעקשתי שהדברים ייעשו בדרכי? האם פחדתי? כשפגמי מתגלים, אני מניח לָהישענות על עצמי ומבקש מאלוהים בענווה שיסיר את פגמיי. ייתכן שהמצב לא ישתנה, אבל ככל שאני מתרגל את הענווה כך אני נהנה מהשקט ומהשלווה, שהם הגמול הטבעי להישענותי על כוח גדול ממני.