תוכן הפוסט: כאשר התפתחנו עוד יותר גילינו שהמקור הטוב ביותר
ליציבות רגשית הוא אלוהים עצמו. מצאנו שהתלות בצדקו
המוחלט, בסליחתו ובאהבתו היתה בריאה, ושהיא תוכל
לפעול במקום שבו לא יפעל שום דבר אחר. אם בטחנו בו
באמת, הרי שלא יכולנו לשחק היטב בתפקיד אלוהים כלפי
חברינו, וגם לא לחוש בדחף לסמוך לחלוטין על הגנה ודאגה
אנושיות.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמ׳ 116
כל חיי הייתי תלוי באנשים לסיפוק צרכיי הרגשיים
ולביטחוני, אבל היום כבר אינני יכול לחיות כך. בחסד
אלוהים הודיתי שאני חסר אונים מול אנשים, מקומות
ודברים. הייתי באמת ״מכור לאנשים״; בכל מקום שהגעתי
אליו, היה צריך להיות מישהו שיקדיש לי תשומת לב
כלשהיא. גישה זו היתה יכולה רק להחמיר, כי ככל שנעשיתי
תלוי יותר באנשים ודרשתי לקבל את תשומת לבם, כך
קיבלתי פחות ממנה.
ויתרתי על האמונה שכוח אנושי כלשהו יכול להקל על
תחושת הריקנות שלי. אף שעדיין אני אדם שברירי, הזקוק
לעבודת צעדי .A.A כדי לשמור על עיקרון זה לפני אישיותי,
הרי שרק אלוהים אוהב יכול לתת לי שלווה פנימית ויציבות
רגשית.