החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים – כפי שאנו מבינים אותו.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמוד 34
עד כמה שישאף לנסות, כיצד בדיוק יוכל אדם למסור את רצונו-הוא ואת חייו שלו להשגחת אלוהים, כפי שהוא מבין אותו? בחיפושי אחר תשובה לשאלה זאת עמדתי על החֹכמה בה נכתבה: זהו צעד בן שני חלקים.
יכולתי לראות מקרים רבים בדרך חיי הקודמת, שבהם הייתי צפוי להיהרג או להיפצע, אך זה מעולם לא קרה. מישהו או משהו דאג לי. אני בוחר להאמין שחיי היו תמיד תחת השגחת אלוהים. רק הוא שולט במספר הימים שיוענקו לי עד מותי הגשמי.
עניין הרצון (רצון עצמי, או רצון האל) הוא החלק הקשה של הצעד עבורי. רק לאחר שחוויתי די כאב רגשי, בעקבות ניסיונות כושלים לתקן את עצמי, נעשיתי נכון למסור את חיי לרצונו של אלוהים. כניעה היא כמו השקט שאחרי הסערה. כאשר רצוני עולה בקנה אחד עם רצון אלוהים, מגיעה שלווה פנימית.