ייתכן שהגמול הרב ביותר שמעניקים לנו התפילה וההרהורים הוא תחושת השייכות הבאה בעקבותיהם.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמוד 105
זה העניין – שייכות! לאחר פרק של הרהורים ידעתי שמה שחשתי היתה תחושת שייכות, מפני שנעשיתי כה רגוע. הרגשתי שקט יותר בפנים, נכון יותר לנטוש טְרדות זעירות. הערכתי את חוש ההומור שלי. אני חוֹוה בשגרת יומי הנאה של השתייכות לזרם היוצר של עולמו של אלוהים. כמה טוב שתפילה והרהורים טבועים באורח החיים שלנו ב-.A.A.