תוכן הפוסט: בעוד שבעבר סימלה בעינינו הענווה צניעות מלאכותית
שעלינו להשלים אִתה בעל כורחנו, הרי שכעת היא הופכת
למרכיב המזין ממנו אנו יכולים לשאוב שלווה.
TWELVE STEPS AND TWELVE TRADITIONS, p. 74
באיזו תכיפות אני מתרכז בבעיותיי ובתסכוליי? כאשר יש לי ״יום
טוב״, מתכווצת חשיבותן של אותן בעיות ואני עוסק בהן פחות.
האם זה לא יהיה טוב יותר, אם אוכל למצוא את המפתח לשחרור
״הקסם״ של ימיי הטובים לשימוש בשעת יגון בימיי הרעים?
הרי הפתרון כבר בידיי! במקום לנסות לברוח מכאבי ולקוות
שבעיותיי ייעלמו, אני יכול להתפלל לענווה! ענווה תרפא את הכאב.
ענווה תוציא אותי מעצמי. ענווה, אותו כוח שהוענק לי בידי ״כוח
גדול ממני״, עומדת לרשותי בכל עת שאבקש! ענווה תחזיר את
האיזון לחיי. ענווה תאפשר לי לקבל בשמחה את עובדת היותי
אנושי.