To see how erratic emotions victimized us often took a long time. We could perceive them quickly in others, but only slowly in ourselves. First of all, we had to admit that we had many of these defects, even though such disclosures were painful and humiliating. Where other people were concerned, we had to drop the word "blame" from our speech and thought.
TWELVE STEPS AND TWELVE TRADITIONS, p. 47
כאשר עשיתי את הצעד הרביעי שלי, על פי הקווים המנחים שבספר הגדול, הבחנתי שרשימת הטינות שלי מלאה בדעותיי הקדומות ובהאשמת האחרים בחוסר ההצלחה שלי ובאי יכולתי לממש את הפוטנציאל שלי. גיליתי גם שחשתי שונה בגלל צבע עורי הכהה. כשהמשכתי בעבודת הצעד התברר לי שתמיד שתיתי על מנת להיפטר מרגשות אלה. רק כאשר התפכחתי ועבדתי על חשבון הנפש שלי, לא יכולתי עוד להאשים איש.