כל שנים עשר צעדי .A.A מבקשים מאתנו לפעול בניגוד לדחפים הטבעיים שבנו… הם מקטינים את האגו שלנו. וכשמדובר בהקטנת האגו, אין כמעט צעדים שהם קשים יותר מאשר החמישי. אך גם אין כמעט צעד חיוני יותר ממנו לשמירה על מפוכחות ועל שלוות נפש לאורך זמן.
TWELVE STEPS AND TWELVE TRADITIONS, p. 55
לאחר שהעליתי על הכתב את פִּגמי אופיי לא הייתי מוכן לדבר עליהם, עד שהחלטתי שהגיע הזמן להפסיק לשאת משא זה לבדי. היה עליי להתוודות עליהם בפני אדם אחר. קראתי – ונאמר לי – שלא אוכל להישאר מפוכח, אלא אם אעשה זאת. הצעד החמישי סיפק לי תחושת שייכות, ביחד עם ענווה ושלווה, כשתרגלתי אותו בחיי היום יום. היה חשוב להודות בפגמי אופיי על פי הסדר המוצג בצעד החמישי: בפני אלוהים, בפני עצמנו ובפני אדם נוסף. ההודאה בפני אלוהים סללה את הדרך להודאה בפני עצמי ובפני אדם נוסף. כמתואר בצעד, תחושת אחדות עם אלוהים ועם חבריי בני האדם הביאה אותי אל מקום מנוחה, שבו יכולתי להתכונן לצעדים הבאים, בדרך אל מפוכחות שלמה ורבת משמעות.