…חיים רוחניים שאינם כוללים את חובותיו כלפי משפחתו אינם כה מושלמים ככלות הכול.
ALCOHOLICS ANONYMOUS, p. 129
אני עשוי להצליח בתכנית – ליישם אותה בפגישות, בעבודה, בפעולות שירות – ולגלות שבבית הכול נהרס. אני מצפה מאהוביי להבנה, אבל הם אינם יכולים לספק אותה. אני מצפה שייראו את התקדמותי ויעריכו אותה, אבל הם לא עושים זאת – אלא אם כן אני עצמי מראה להם אותה. האם אני מזניח את צֹרכיהם ואת רצונם בתשומת לב ובהתעניינות? האם כשאני אִתם אני קצר רוח, ואולי גם משעמם? האם הכפרות שלי הן מלמולים עמומים של אני מצטער ורק לכאורה אני מפגין בהן אורך רוח וסובלנות? האם אני מטיף להם ומנסה לתקן אותם? האם ערכתי אִתם אי פעם ניקיון בית אמיתי? החיים הרוחניים אינם תאוריה. עלינו לחיות אותם (אלכוהוליסטים אנונימיים, עמוד 83).