תוכן הפוסט: אלה מאתנו שמתפללים באורח סדיר לא יוותרו על התפילה, כפי
שלא נוותר על אוויר, על מזון או על אור השמש. ומאותה סיבה
ממש. כאשר אנו מונעים מעצמנו אוויר, אור או מזון, גופנו סובל.
וכשאנו מפנים עורף לתפילה ולהרהורים אנו מ ו נעים, באותה מידה,
ממוחנו, מרגשותינו ומתחושותינו תמיכה חיונית שאנו זקוקים לה.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמ׳ 97
אין צורך שהצעד האחד עשר יציף אותי. קשר הכרתי עם אלוהים
יכול להיות פשוט ועמוק ממש כמו קשר עם אדם אחר. אני יכול
לחייך. אני יכול להקשיב. אני יכול לסלוח. כל מפגש עם אדם אחר
הוא הזדמנות לתפילה, להכרה בנוכחות אלוהים בתוכי.
היום אני יכול להביא את עצמי מעט קרוב יותר אל כוחי העליון. ככל
שאבחר לחפש יותר אחר יופייה של מלאכתו של אלוהים באנשים
אחרים, כך אֵ ע שׂה בטוח יותר בנוכחותו.