רכילות עוקצנית הנובעת מכעסנו, שהיא סוג מנומס של רצח אופי, אף היא מעניקה לנו סיפוק. איננו מנסים לעזור כך לאלה שאנו מבקרים, אלא להראות את צדקנותנו אנו.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמוד 67
לפעמים איני שם לב שריכלתי על מישהו, עד שאני מגיע לחשבון הנפש היומי ובוחן את פעולותיי היום, ואז מתגלה הרכילות ככתם ביומי היפה. כיצד יכולתי לומר דבר כזה? הרכילות זוקפת את ראשה המכוער בהפסקת קפה, או בארוחת צהריים עם עמיתים לעבודה, או שאני עלול לרכל בערב, כשאני עייף מפעילות היום ומרגיש שיהיה מוצדק לחזק לעצמי מעט את האגו על חשבונו של מישהו אחר.
פגמי אופי, כמו רכילות, מתגנבים לחיי כשאיני מתמיד במאמציי לעשות את שנים עשר צעדי ההחלמה. עליי להזכיר לעצמי שהייחודיות שלי היא בעצם קיומי המבורך, ושכך הדבר גם עם כל מי שחוצה את דרכי במסע החיים. היום חשבון הנפש היחיד שעליי לעשות הוא שלי. את שפיטת האחרים אשאיר לשופט העליון – ההשגחה העליונה.