רובנו הגענו לפגישה הראשונה שלנו מלאים בפחד. חרדנו מהסטיגמה החברתית וחששנו שאם הסוד שלנו ייחשף, נאבד את המשפחה, את העבודה ואת המוניטין שלנו. המייסדים של התוכנית הבינו זאת היטב כבר ב-1935, וידעו שהבטחה נחרצת של סודיות היא הכרחית כדי לאפשר לאלכוהוליסטים להרגיש בטוחים לבקש עזרה.

אך עם השנים גילינו שהאנונימיות אינה רק "הסתרה". היא משרתת שתי מטרות שונות וחיוניות באותה מידה

הרמה האישית: הגנה מלאה ומרחב בטוח במישור האישי, האנונימיות מבטיחה פרטיות לכל חבר, וזוהי הגנה קריטית במיוחד למצטרפים חדשים. הכלל הפשוט שלנו בחדרי הפגישות הוא: מה שאתה שומע כאן, נשאר כאן. איננו חוזרים לעולם על דברים שחברים שיתפו בפגישות, וכל חבר שומר על זכותו המלאה להחליט למי, מתי ואיך לספר על חברותו בתוכנית. ההבטחה הזו יוצרת אווירה של אמון ופתיחות, שבלעדיה לא יכולנו להחלים.

הרמה הציבורית: כולנו שווים ברמה הציבורית – בעיתונות, ברדיו, בטלוויזיה, וכמובן באינטרנט וברשתות החברתיות – אנו נמנעים מחשיפת פנינו או שמותינו המלאים כחברי התוכנית. מדוע? כי האנונימיות מדגישה את השוויון המוחלט באחווה. היא מהווה בלם שמונע מכל חבר לנצל את השתייכותו ל-A.A. כדי להשיג הכרה, כוח, פרסום או רווח אישי. אצלנו אין מנהיגים או "כוכבים" – כולם שווים במאבקם ובמחויבותם להעביר את המסר הלאה, מאלכוהוליסט אחד לשני.

האנונימיות דורשת מאיתנו ענווה אמיתית והקרבה. היא מלמדת אותנו לוותר על שאיפות של אגו ויוקרה אישית לטובת הכלל, ולהתמקד תמיד במסר של תקווה והחלמה, ולא באדם שמעביר אותו. בזכות העיקרון הפשוט הזה, האחווה שלנו שורדת ומשגשגת בכל רחבי העולם.