ההיסטוריה של קהילת אלכוהוליסטים אנונימיים החלה בשנת 1935 בעקבות פגישה בין ביל וו., סוכן מניות מניו יורק, לבין ד"ר בוב. שניהם היו אלכוהוליסטים שניסו דרכים רבות להפסיק לשתות ונכשלו. ביל הבין שהדרך היחידה שלו לשמור על המפוכחות היא לחלוק את ניסיונו ולהעביר את המסר לאלכוהוליסטים אחרים. כשד"ר בוב פגש את ביל, הוא מצא את עצמו לראשונה פנים אל פנים מול אדם שסבל בדיוק כמוהו – אך מצא פתרון

לא חולשת אופי, אלא מחלה

באותה פגישה, ביל שיתף את ד"ר בוב בתובנה רפואית שלמד מרופאו, ד"ר סילקוורת': אלכוהוליזם אינו כשל מוסרי, אלא מחלה של הנפש, הרגשות והגוף. ההבנה הזו, יחד עם ההזדהות העמוקה שנוצרה ביניהם, עזרה לד"ר בוב להתפכח. שניהם החלו לעבוד באופן מיידי עם אלכוהוליסטים נוספים, מתוך הבנה ברורה ששיתוף פעולה בין אלכוהוליסטים מעניק כוח שאין שני לו

לידתה של האחווה ו"הספר הגדול"

הקבוצות הראשונות החלו לצמוח, והחברים הראשונים החליטו להעלות את הניסיון שלהם על הכתב כדי להעביר את המסר הלאה. האחווה פרסמה את ספר הלימוד הבסיסי שלה, שבו רשמו המחלימים לראשונה את סיפוריהם ואת העקרונות שלדעתם עזרו להם. הספר שילב סיפורים אישיים שנועדו להפיח תקווה ולהוכיח לקוראים שההחלמה היא מציאות אפשרית עבור כל אחד

מתנועה קטנה לתקווה עולמית

פריצת הדרך הציבורית המשמעותית הגיעה בשנת 1941, לאחר שפורסם מאמר אוהד על התוכנית במגזין "סאטרדיי איבנינג פוסט" (Saturday Evening Post) על ידי העיתונאי ג'ק אלכסנדר. המאמר הוביל להצפה של פניות מאלכוהוליסטים נואשים ומשפחותיהם, ומספר החברים החל לזנק במהירות.

עם הזמן, צמחה A.A לממדים עצומים ברחבי העולם, תוך שהיא שומרת על הכלל הבסיסי ביותר שלה: הדרישה היחידה לחברות היא הרצון להפסיק לשתות. כיום, אנו ממשיכים להציע עזרה חינמית, תוך שמירה על עקרון המשיכה על פני פרסומת ועל האנונימיות של חברינו.