תוכן הפוסט: חיינו שלנו, כשתיינים בעייתיים לשעבר, תלויים במחשבה המתמדת
על אחרים ועל הדרך בה נוכל לעזור להם לספק את צרכיהם.
אלכוהוליסטים אנונימיים, עמ׳ 20
מעולם לא היה לי קל לחשוב על אחרים. גם כאשר אני מנסה לעשות
את תכנית .A.A, אני מוּעד לחשוב: ״כיצד אני מרגיש היום? האם
אני מאושר, שמח וחופשי״?
התכנית אומרת לי שעל מחשבותיי לעסוק בהושטת יד לסובבים
אותי: ״האם חבר חדש זה יקבל בברכה מישהו שאתו יוכל לדבר?״
״אדם זה נראה קצת אומלל היום, ייתכן שאוכל לעודד אותו״. רק
כשאני שוכח את בעיותיי ומושיט יד כדי לתרום דבר-מה לאחרים,
אני יכול להתחיל להשיג את השלווה ואת המודעות לאלוהים,
שאותן אני מחפש.