תוכן הפוסט: ״בתקופה מסוימת… היו לכל קבוצת .A.A חוקי חברוּת
רבים. כולנו היינו אחוזי פחד שמישהו, או משהו, יהפוך את
סירתנו ויטביע את כולנו שוב במשקה… אורכה של הרשימה
היה כאורך הגלוּת. לו היו תקנות אלה בתוקף בכל מקום, לא
היה באפשרותו של איש להצטרף ל-.A.A״.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמ׳ 139-140
אני אסיר תודה על כך שהמסורת השלישית דורשת ממני אך ורק
שארצה להפסיק לשתות. במשך שנים הפרתי הבטחות. באחווה לא
היה עליי להבטיח דברים ולא הייתי צריך להתרכז. נדרשה לי רק
פגישה אחת, במצבי המעורפל, כדי לדעת שאני בבית. לא הייתי
צריך להתחייב לאהבת נצח. כאן, חיבקו אותי זרים. ״זה משתפר״,
אמרו, וגם: ״רק להיום, אתה יכול לעשות את זה.״ הם לא היו זרים
עוד, אלא חברים דואגים. אני מבקש מאלוהים לעזור לי להושיט יד
אל אנשים שרצונם במפוכחות ולהותיר אותי אסיר תודה, בבקשה!