תוכן הפוסט: באיזו עקשנות אנו תובעים לעצמנו ורק לעצמנו את הזכות
להחליט מה בדיוק נחשוב וכיצד בדיוק ננהג.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמ׳ 37
אם אקבל את עצתם של אלה שכבר הפעילו את התכנית
למען עצמם, יש לי סיכוי לצמוח מעבר לגבולות העבר.
בעיות אחדות יתכווצו וייעלמו, ואחרות עלולות לדרוש
פעולה סבלנית ומחושבת. הקשבה מעמיקה כשאחרים
משתפים יכולה לפתח אינטואיציה, שתעזור לי לטפל בבעיות
שצצות במפתיע. מוטב לי, בדרך כלל, להימנע מפעולה
פזיזה. השתתפות בפגישה או טלפון לחבר .A.A, יפחיתו
לרוב את המתח מספיק כדי להקל על סובל נואש כמוני. אם
אחלוק את בעיותיי בפגישה עם אלכוהוליסטים אחרים,
שאִ תם אני מזדהה, או בפרטיות עם הספונסר שלי, אני עשוי
לקבל נקודת מבט חדשה לגבי המצבים בהם אני מוצא את
עצמי. אני מזהה את פגמי אופיי, ומתחיל לראות כיצד הם
פועלים נגדי. כשאני נותן אמון בכוחה הרוחני של התכנית,
כשאני סומך על אחרים שילמדו אותי מה עליי לעשות כדי
שחיי יהיו טובים יותר, אני מגלה שאני יכול לסמוך גם על
עצמי שאעשה את מה שיידרש.