תוכן הפוסט: מובן שהאמונה נחוצה, אך באמונה כשלעצמה לא די. ייתכן
שתהיה לנו אמונה, ועדיין נותיר את אלוהים מחוץ לחיינו.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמ׳ 34
כילד פקפקתי ללא הרף בקיומו של אלוהים. בעיני אדם בעל
"חשיבה מדעית" כשלי, לא יכלה שום תשובה לעמוד בניתוח
יסודי, עד שאישה סבלנית מאוד אמרה לי לבסוף: ״אתה
חייב שתהיה לך אמונה״. בהצהרה פשוטה זו נזרעו זרעי
החלמתי.
היום, כשאני מתרגל את החלמתי – ועוקר את עשבי
האלכוהוליזם השוטים – אני מאפשר בהדרגה לאותם זרעים
ראשונים של אמונה לנבוט ולפרוח. כל יום של החלמה, של
טיפוח נלהב של הגן, מביא את הכוח העליון, כפי שאני מבין
אותו, לידי ביטוי מלא יותר ויותר בחיי. אלוהים שלי היה אִ תי
תמיד באמצעות האמונה, אבל אני הוא האחראי להיות נכון
לקבל את נוכחותו.
אני מבקש מאלוהים שיעניק לי את הנכונות לעשות את
רצונו.