תוכן הפוסט: אך כעת החלו המילים: ״אני כשלעצמי אינני כלום, אלוהים
הוא שעושה את המלאכה״ לשאת עמן הבטחה ומשמעות.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמ׳ 75
כשאני ניגש לעשות את הצעד השביעי אני חייב לזכור שאין
בו שורות ריקות שעליי למלא. הוא אינו אומר ״ביקשנו
בענווה ש )השלם את החסר( ישחרר אותנו מחסרונותינו״.
במשך שנים מילאתי את השורות הדמיוניות ב״יעזור לי!״,
״ייתן בי אומץ״, ״ייתן בי כוח״ וכו'. הצעד אומר בפשטות
שאלוהים יסיר את חסרונותיי. כל שעליי לעשות הוא ״לבקש
בענווה״, שעבורי משמעו לבקש בידיעה שאני לכשעצמי
אינני כלום, וש״אלוהים שבתוכי הוא העושה את המלאכה״.