ראשית, אנו מביטים לאחור ומנסים לגלות היכן היינו אשמים; לאחר מכן אנו משתדלים כמיטב יכולתנו לתקן את הנזק שגרמנו…
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמוד 77
כנוסע בדרך ההחלמה הרעננה והמלהיבה ב-.A.A, חוויתי שלוות נפש חדשה והאופק נראה ברור ובוהק ולא עוד מעורפל וחשוך. סקירת חיי, כדי לגלות היכן נהגתי לא כשורה, נראתה כמשימה מפרכת ומסוכנת. היה מכאיב לעצור ולהביט לאחור. פחדתי למעוד! האם לא אוכל להניח לעבר ופשוט לחיות בהווה הזהוב החדש שלי? הבנתי שאלה שפגעתי בהם בעבר עמדו ביני ובין תשוקתי להמשיך בתנועתי לעבר השלווה. היה עליי לבקש אומץ לעמוד מול אותם אנשים שעדיין הציקו למצפוני, להכיר באשמה שהימצאותם גרמה לי ולהתמודד אִתה. היה עליי להביט בנזק שגרמתי ולהגיע לנכונות לכפר על מעשיי. רק אז יוכל מסעי הרוחני להימשך.