מובן, שהבעיה של מי שסטה משביל האמונה היא מבוכה עמוקה. הוא חש שאבדה לו הנחמה שבאמונה מכל סוג שהוא. הוא אינו יכול להשיג ולוּ מעט מהביטחון העצמי של המאמין, של האגנוסטי, או של האתאיסט. הוא אובד עצות.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמוד 28
במהלך שנות הפיכחון הראשונות שלי התקשיתי בתפיסת המושג אלוהים. תמונות העבר היו מלאות פחד, דחייה ואשמה. ואז שמעתי מידידי אֵד כיצד הוא רואה את הכוח העליון. כשהיה ילד קטן הותר לו להחזיק בגורי כלבים בתנאי שיטפל בהם. בכל בוקר היה מוצא את תוצרי הלוואי הבלתי נמנעים שלהם על רצפת המטבח. הוא סיפר שעל אף התסכול לא יכול היה לכעוס, כי זהו טבעם של גורים. הוא חש שאלוהים רואה את פגמינו וחסרונותינו בדרך דומה – בהבנה ובחמימות. לעִתים קרובות מצאתי נחמה למבוכתי במושג האלוהים המרגיע של אד.