ככל שאנו נעשים מוכנים להיות תלויים בכוח עליון, כך אנו הופכים למעשה ליותר ויותר עצמאיים.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמוד 36
אני מתחיל כשבידי רק נכונות מועטה לסמוך על אלוהים, והוא זה שגורם לנכונותי לצמוח. ככל שאני נכון יותר, כך אני רוכש אמון, וככל שאני רוכש אמון, כך גדֵלה נכונותי. תלותי באלוהים גדֵלה ככל שאמוני בו מעמיק. בטרם גיליתי נכונות סמכתי על עצמי למילוי כל צרכיי, ופגמיי הגבילו את צעדיי. דרך נכונותי לסמוך על כוחי העליון, שאני בוחר לקרוא לו אלוהים, מסופקים כל צרכיי בידי מישהו שמכיר אותי טוב יותר ממני – אפילו הצרכים שאולי איני מודע להם וכן אלה שטרם התעוררו. רק מי שמכיר אותי טוב כל כך יכול להביא אותי להיות אני עצמי, וגם לעזור לי למלא את צרכיו של אדם אחר, צרכים שאני ורק אני נועדתי למלא. לעולם לא יהיה עוד אחד בדיוק כמוני. וזו היא עצמאות של ממש.